<h1>רבינו יהונתן מלוניל — ר"ה</h1>
<h2>דף פא מא</h2>
[ר"ה ו' ע"א] כאשר נדרת זה נדר, שאמ' הרי עלי להביא קרבן, ואפי' הפרישה אחר כן ואמ' הרי בהמה זו לנדר שנדרתי, ונגנבה או נאבדה חייב באחריותה, דכיון דאמ' עלי, כמאן דאטענה אכתפיה דמי, עד שתקרב. נדבה כמשמעה, דאמ' הרי זו עולתי שמיד הוא מפרישה, ואם נגנבה או שנאבדה אין אחריותה עליו, ופי' כמשמעה, שעולה היא ולא חטאת, שאין חטאת נדבה. לי"י אלקיך, אלו חטאות ואשמות, ועולות חובה ושלמי חובה, כגון עולת ראיה ושלמי חגיגה. משום דבכל הני כתי' בהו י"י אלהיך. מחייב ע(ו)לה לאלתר, מאי טעמ' דהא קיימי עניים. בפיך זו צדקה, שאינו צריך אלא דבור, ובדבור לחודיה קם, כדאמרי' [קידושין כ"ח ע"ב] אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט.
